|
|
הודעה חדשה
|
|
|
חברה וקהילה
-
חדשות, מבשרת ציון
-
חינוך, מבשרת ציון
-
תחבורה, מבשרת ציון
-
תרבות, מבשרת ציון
-
קהילה, מבשרת ציון
-
איכות הסביבה, מבשרת ציון
-
כלכלה, מבשרת ציון
-
משטרה ופלילים, מבשרת ציון
-
ספורט, מבשרת ציון
-
גולשים כותבים, במבשרת ציון
|
|
|
|
תרבות, מבשרת ציון
|
|
נכתב ע"י אורנה לנגר
|
|
ראשון, 20 יוני 2010 07:00 |
|
תיאטרון החאן מעלה את "סדר עולמי חדש" על-פי שלושה מחזות קצרים של הרולד פינטר במאית - ג'יטה מונטה; תרגום אברהם עוז; תפאורה ותלבושות - פולינה אדמוב; עריכה מוסיקלית - דורי פרנס; תאורה - רוני כהן, תיאטרון החאן, 20.5.2010
על הצביעות המתחסדת של החברה הבורגנית השבעה כתב חתן פרס נובל הרלוד פינטר שלושה מחזות קצרים - "סיבה למסיבה", "אחת לדרך" ו- "הסדר העולמי החדש". השחקנית ג'יטה מונטה שזו לה עבודת הבימוי הראשונה שלה - קיבצה אותם למחזה אחד כאשר המכנה המשותף היא האכזריות האלימה בה מנדה החברה כל "סטיית תקן" והדרך בה היא משתיקה את ה"חריגים" - אפילו עד כדי הוצאה להורג של ילדים קטנים וזאת על שום שירקו על חיילים!
בטרקלין גדול וראוותני מתרחשת מעין מסיבה. אורחיה משתייכים למועדון חדש ואקסקלוסיבי. ואולם מהעולם משעבר לקירות הסלון ה"מפואר" עולים צליליה המאיימים של מלחמה. לתוך החברה "הגבוהה" שכולה "טוהר וצדק" מוזמנת משפחה של זוג עם ילד אותם מענה באכזריות המארח ומשחרר אותם לבסוף ללא בנם הקטן.
הרעיון המופלא של מעצבת התפאורה להשתמש בקירות שקופים שהם גם אוטמים- מדגים את כפל מסרים של המחזה - להלכה נערכים כל העינויים בשקיפות והכול יודעים עליהם אך למעשה הקירות החשופים - אוטמים את החברים מלצאת לחופשי. הרעיון של פולינה אדמוב להציג את מלחמת האזרחים התקיימת מבעד לקירות כתיאטרון תלבושות ססגוני וגרוטסקי מבליט ביתר שאת את האירוניה של החיים בבועה שהם למעשה הקו המנחה של חיינו אנו.
התרגום המשובח של אברהם עוז והמשחק המרשים של כל צוות השחקנים - יואב היימן שהפליא לשחק את תפקיד המעונה ..."הכול סוגר עלי. אני לא רואה כלום...אני יושב, מוצץ את החשיכה...החשיכה בפה שלי ואני מוצץ אותה. היא הדבר היחיד שיש לי. היא שלי, אני מוצץ אותה". לירון ברנס בתפקיד ניקולאוס - המארח/המענה האכזר/חלקלק שהיטיב לגלם את תפקידו בדרמטיות מרשימה. וויטלי פרידלנד בתפקיד ג'ימי - האח הנעדר, יוסי עיני בתפקיד האזרח הבורגני הקטן המתאמץ בכול רמ"ח אבריו "להתקבל" לחברה ה"גבוהה" ומשתיק שוב ושוב את רעייתו כרמית מסילתי קפלן התוהה לאן נעלם אחיה ג'ימי ששמו בבחינת הס מלהזכיר. שמרית לוסטיג שגילמה שכישרון רב ועתרת מחלצות מפוארות בהגזמה גרוטסקית את תפקיד אשת החברה הגבוהה ונילי רוגל שגילמה את תפקיד האישה המעונה ונאנסת שבנה נלקח הימנה לבסוף בכאב מצמרר. הכול עשו יד אחת במשחקם המשובח כשעזר כנגדם פס הקול שערך דורי פרנס והגביר את הנימה הגרוטסקית של האירוניה המרירה. התאורה של רוני כהן שהעצימה את הדרמה בחלל הבמה - ובעיקר התלבושות הנהדרות שעיצבה פולינה אדמוב והבלטת השקיפות האטומה של הקירות/מחיצות - כל אילו גם יחד לא הביאו את קהל הצופים לכלל קתרזיס. אולי משום שלמרות רמת המודעות הגבוהה - קשה לספוג למעלה משעה של הצלפת אלימות בוטה ואפילו אם היא אמורה להיות המראה של החברה שלנו ובעיקר כשמאחוריה לא עומדת קונספציה כללית וההצגה מתפוררת ללקט אפיזודות שלא חוברה להן יחדיו.
|
|
