|
פתיחת תערוכה 'בבית האומנים' של לי היא שולוב. ביום שישי הקרוב ה-28.5.10 בשעה 12:00 . אוצרת התערוכה: לי-היא חבס
עבודה עברית - שם התערוכה של לי- היא שולוב . בתערוכה צילום בפלסטין/ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים מהווה את המקור העיקרי ליצירה של שולוב. האמנית שואבת דימויים מתוך תערוכת צילום שנערכה במוזיאון הרצליה לאמנות בשנת 2000 וספר שכתבה האוצרת רונה סלע.
הממסד הציוני של המדינה בדרך, הבין את הפוטנציאל הגלום במדיום הצילום לשם בניית סמלים מֶלַוִוים לאתוס הציוני, לעם הממציא את עצמו מחדש ולדימוי ההרואי של היהודי החדש. מוסדות הישוב (הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד, הסוכנות היהודית, הדסה ועליית הנוער) גייסו צלמים לשם מטרות תעמולתיות והפצה ויזואלית של הרעיון הציוני בארץ ובחו"ל. בחוזה שהפיצה הלשכה הראשית של הקרן הקיימת נכתב:
"הגולה היהודית הנושאת נפשה לבניין ארץ ישראל, צמאה מאוד לתמונה שתראה את הארץ בהדר נופה ובקצב בניינה, בייחוד צריכים לתמונות הארץ מוסדות החינוך הלאומיים, כדי שהחניך יראה לפניו תמיד את המולדת העברית הרחוקה-קרובה בבחינת ו'שיוויתי', ויכוון אליה את ליבו, הגותו ומעשיו..."
בצילומים, הדמויות חזקות, תמירות ויפות. התנועה חריפה וזוויתית. התקריבים מוגזמים והחיתוכים של האובייקטים קיצוניים. ההתמקדות בחלקי המבנים והמכונות בקלוז-אפ, הצילום מזוויות חריגות גבוהות או נמוכות והמבט האלכסוני - מעצימות ומאדירות. כך מועבר ויזואלית הרעיון הציוני של הקמת ישובים, עיבוד השדות ופיתוח התעשייה. הצלמים יצרו צילום/דימוי ברור, קל להבנה, בעל מסר פשוט המלֻווה לעיתים בטקסט פרשני. הצלמים התגייסו ברצון ובמודע ולעיתים אף ביימו חלק מן הצילומים.
תיאור בניית הארץ בטכנולוגיה מודרנית עמד בניגוד גמור לצילומים האופייניים של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שעניינם היה בעיקר צילום של אתרים קדושים, דימויים תנכיים והמזרח האקזוטי כפי שנתפס במערב.
שולוב בוחרת במודע בצילום מגויס. מן הרפרטואר העשיר היא בוחרת בעיקר בתיעוד פועלים בבנייה ובתעשייה. מתוך עבודת האדמה היא מעדיפה את תיאור הנשים המתאמנות בכלי עבודה חקלאיים במקום הגברים המגויסים.
האלבום המשפחתי של משפחת שולוב מהווה את מקור ההשראה השני. מתוכו בוחרת שולוב את הצילומים המתעדים את שיפוץ מבני האוניברסיטה העברית לאחר הרעש בשנת 1927, הסבתא הגננת וחצר גן הילדים בשנת 1927, מאהל אוהלים בסמינריון בחירות בשנת 1928 ובניית שכונת מעונות עובדים ב' בשנת 1934 בסגנון הבינלאומי שיועד למגורי עובדים ופועלים שפעלו כאגודה שיתופית. משפחת שולוב נמנתה על מייסדי קיבוץ קריית ענבים ולימים חברה באגודה השיתופית של מעונות עובדים ב' ושם התגוררה.
המחצבה בקסטל היא מקור ההשראה השלישי. ראשיתה בתקופה העותומאנית. ערביי הכפר צובא חצבו אבנים לבניית מסילת הרכבת לירושלים ובניית בתים עד 1920. לאחר מכן, מכר מוכתר הקסטל כ-3 דונם להסתדרות ועשר שנים אחר כך רכשה "אבן וסיד" את המחצבה, אשר אבניה שימשו לבניית האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה בהר הצופים. ב- 1951 הוקם בסמוך, כפר החוצבים "מעוז ציון". הקרבה הגיאוגרפית של המחצבה לבתי המגורים הסב נזק וסבל בריאותי לתושבים. הדי הפיצוצים, ענני האבק והסדקים בבתים הביאו למאבק התושבים אשר הסתיים בהפסקה הדרגתית של הפעילות במחצבה בשנות ה-90.
ליהיא שולוב האמנית ילידת מבשרת, מתבוננת במחצבה הנטושה ההופכת להיות מושא יצירתה. לי-היא חבס האוצרת תושבת הקסטל, החוקרת את ציורי שולוב ותהליך יצירתם, יוצאת בעקבותיה אל האתר הנטוש עם מצלמה וכך נסגר המעגל צילום – ציור – צילום.
מבעד המבנים המתפוררים של המחצבה מתגלה אדריכלות פונקציונאלית אסתטית, המתאפיינת בקווים נקיים בסגנון הבאוהאוס, המקבילה לסגנון האדריכלות של מעונות העובדים. בדומה לצילום המגויס, שולוב מעצימה את המבנים המתפוררים וחלקי המכונות הנטושות. האמנית המודעת לפער בין העבר המפואר וההווה הנטוש, שומרת אמנם על הפורמט והדימויים, אך מעניקה להם צבעוניות חריפה ומימדים מונומנטאליים הבאים לידי ביטוי בשפת הציור האישי באמצעות משטחי צבע רחבים ומשיחות מכחול ארוכות ונוקבות. הצילום הזעיר בשחור לבן של הצלמים המגויסים והציור הצבעוני המונומנטאלי העכשווי מתמזגים לכדי ליצירה אחת.
העדר הפורטרטים בולט. למרות שהצלמים טרום המדינה הדגישו את הדמויות והפורטרטים, עבור שולוב ילידת מדינה ישראל, הדמויות אנונימיות. בעצם טשטוש הדיוקן היא מדגישה את היצירה ההרואית של החלוצים וגם של הצלמים אשר עזבו עולם ישן, גדעו את השורשים, וויתרו על האני היצירתי, הרצונות והמאווים לטובת ההגשמה של החזון הציוני.
העיסוק בנוף הבנוי, המבט במבנים ובדימויים שספק בבנייה ספק בהריסה, יוצר אי שקט ומעורר תהייה אודות החברה הישראלית, עברה ועתידה. המבט בציורים מעלה בהכרח אצל המתבונן תהליכי שפיטה, ביקורת היסטורית ועכשווית ומבט שיפוטי על היבטים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים.
על האמנית:
לי היא שולוב מציירת ציורי נוף בנוי. התבוננות בציורים מעלה תהייה האם האובייקטים האדריכלים מצויים בשלב הבנייה, הנטישה או ההריסה. שאלה זו עומדת במוקד ההתעניינות של האמנית, אותם מצבים מעורפלים: עזובה, שרידי עבר או אתר בבנייה שיוביל למשהו חדש.
ברקע היצירה עומדים שלושה מקורות השראה עיקריים: צילומים משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת המצויים בארכיונים ציבוריים, צילומים מהאלבום המשפחתי וצילומים אישים. שולוב אוספת וחוקרת את הצילומים, רושמת את הדימויים ומכינה סקיצות עד לציור עצמו.
|
