|
|
הודעה חדשה
|
|
|
חברה וקהילה
-
חדשות, מבשרת ציון
-
חינוך, מבשרת ציון
-
תחבורה, מבשרת ציון
-
תרבות, מבשרת ציון
-
קהילה, מבשרת ציון
-
איכות הסביבה, מבשרת ציון
-
כלכלה, מבשרת ציון
-
משטרה ופלילים, מבשרת ציון
-
ספורט, מבשרת ציון
-
גולשים כותבים, במבשרת ציון
|
|
|
|
תרבות, מבשרת ציון
|
|
נכתב ע"י אורנה לנגר
|
|
רביעי, 03 מרץ 2010 13:55 |
|
תיאטרון החאן מעלה את "תעלולי סקאפן" מאת מולייר בתרגומו של נתן אלתרמן. במאי- אודי בן משה; עיצוב במה - פרידה קלפהולץ-אברהמי; תלבושות- דנה צרפתי; מוסיקה- קרן פלס; תאורה - רוני כהן , תיאטרון החאן. 
למן הרגע הראשון של הפרולוג למחזה היה ברור שכוכב הערב הוא השחקן ויטלי פרידלנד שגילם את תפקידו של המשרת סקאפן בקלילות וירטואוזית כובשת כאשר אין קץ לתעלולים שהוא רוקח.
כבר בשיר הפותח בו מציג המשרת את גיבורי העלילה למילות השיר שהלחינה קרן פלס נלכד הקהל ברשתו. ומעשה בשני צעירים המאוהבים בשתי עלמות חן אלא שלאבותיהם של הצעירים- תכניות שונות בתכלית והם חולמים על כלות עתירות נדוניה. כדרכן של קומדיות - סוף טוב הכול טוב ולבסוף מתברר שהנערות הן הבנות האבודות של האבות וכך יכולים הבנים הסוררים להתאחד עם בחירות לבם. אך בדרך - רוקח מולייר קומדיה דל ארטה עסיסית ומלאת תעלולים בה פונים הצעירים לעזרת משרתיהם כדי לחבל תחבולות ותכסיסים כנגד האבות העקשניים. המשרת סקאפן אינו מסתפק בלקט תעלולים אלא מנצל את הסיטואציה כדי לערוך מסע נקמה אישי באדונו הכולל סדרת מלקות ציורית. כלומר - מולייר הקדים במהפכנותו האנטי ממסדית את מוצארט אשר יצא ב"פיגארו" כנגד זכות האדון לבעול את המשרתת בליל כלולותיה ואילו מולייר - שמחבר את המחזה ב- 1671- דור לפני "פיגארו" יצא במחזה זה נגד התעמרות האדונים במשרתיהם. אך בדרך קומית של תיאטרון אבסורדי.
עזר כנגד ההומור המפולפל של מולייר היה בימויו המבריק של אודי בן משה אשר הקצין את הסיטואציות האבסורדיות אך למגינת הלב אף מתח אותן עד אין קץ ודומה היה ש"האריך" את העלילה פי כמה מאורכה המקורי. וכך אם משכנע סקאפן את ז'רונט - אביהם בעל הכרבולת הקומית של ליאנדר והיאסינט להיכנס לשק ציורי כדי להסתתר מאימת "אויב" מסתורי - לא מהסס סקאפן לנצל את ההזדמנות שאדונו מסתתר בשק כדי להכותו מכות נאמנות.
כל אחד מהשחקנים דומה היה "תפור" לתפקידו: ארז שפריר בתפקיד המשרת סילבסטר מסך עוצמה דרמטית לתפקידו, נילי רוגלר בתפקיד האומנת הייתה משעשעת ובתפקידה השני כצוענייה - שפעה חושיות ארצית שעמדה בניגוד מוחלט לאלגנטיות ולטוהר המלאכי שגילמה שמרית לוסטיג בתפקיד היאסינט הענוגה המאוהבת באוקטב - בנו של ארגנט. אריה צ'רנר הזכור לנו לטובה כ"קמצן" של מולייר - הפליא לשחק את תפקיד האב הכִּילַי של הבן הסורר ליאנדר וזרבינט - הבת האובדת שהתחוור שהפכה לצוענייה. כולו רועד מזעם ועם זאת - חסר ישע ומלא חמה כואבת. קונטרה לדמותו ה"אבלה" בגין אובדן הנדוניה היה יהויכין פרידלנדר עם מבטו הבורק וכרבולתו המצויצת.
מי שגנב את ההצגה הייתה מעצבת התלבושות המשעשעות דנה צרפתי כשעזר כנגדה אחראיות על הפאות המקסימות, סופי מולדבסקי והלנה מרצינובסקי. כל פרט היה מעוצב למשעי: הרכבת בגרביון של נילי רוגל הצוענייה; תלבושת הרקדנית הצוענייה החשופה וכנגד- המלאכיות המכופתרת של שמרית לוסטיג הענוגה ב"שמלת השבת של חנה'לה". השְלֵייקֶעס של אריה צ'רנר שאמרו כולן צייקנות וקרחתו הבוהקת. ובעיקר הכרבולת בתסרוקתו של יהויכין פרידלנדר. כל הפרטים העשויים למשעי על רקע במה לבנה שהבליטה את גודל החלל בו נעו השחקנים כרקדני בלט - יואב היימן ואודי רוטשילד - הצעירים המורדים וכלותיהם החינניות. אפילו התאורה של רוני וייס תרמה לעליצות הכללית.
דומה שביצוע זה בו כל פרט היה מלוטש למהדרין החיה את מולייר והפכו לאמן בן תקופתנו כאשר תרגומו של נתן אלתרמן מוסך חיות ואור לטכסט ההומוריסטי.
|
|
