|
חבורת שכנים-שכנים הנפגשת אחת לשבוע במשך שלוש השנים האחרונות החליטה לפעול למען קרוב הלבבות במבשרת ציון, לשם כך בחרה החבורה פרוייקט מיוחד שמטרתו הפגשת כלל התושבים.
לאחר שיקולים רבים והתלבטויות לא מעטות הוחלט על בחירת חגיגת המימונה כארוע שימלא אחר מטרותיה של החבורה.
התייצבותם של קרוב לאלף איש ואישה, נוער וטף תושבי מבשרת ציון, הבהירה כי הבחירה על המימונה כארוע משותף התגלה כהצלחה אדירה, הצלחה שנבעה בגלל הצורך העז של תושבי מבשרת ציון לצאת מהבית לפגוש את שכניהם שאותם הם רואים לא אחת בסופר, במרפאת השיניים, בקניון, בקופת החולים ובעוד מקומות רבים אולם אין הם מכירים זה את זה. המפגש במתנ"ס המארח את המימונה הוריד את המחיצות ופעל לקירוב לבבות.
לאחר חודשי הכנה אחדים הצליחה החבורה, בשיתוף המועצה המקומית, תנועת ביחד, זמן מבשרת וסופר אופיר להרים מופע לכלל תושבי מבשרת, מופע ראשון מסוגו שיהווה נדבך חשוב שעליו יערכו עוד אירועים. החגיגה שתוכננה בקפידה הצליחה למשוך כאמור כאלף מבקרים מכל העדות, השכבות והשכונות של מבשרת ציון.
מועדון נשות מבשרת ובראשם גב' קטי בן יאיר הכינו 30 ק"ג מופלטות שנמרחו בחמאה ובדבש ועוד עשרה ק"ג של ספינג' הוצעו למבקרים תושבי מבשרת ציון והסביבה. שולחנות עמוסים בעוגיות בטעמים שונים נתרמו ע"י תנועת ביחד וריבות מעשי ידיה של גב' צופי ז'ולייט. נאכלו ע"י האורחים בצירוף תה ושתייה קרה שנרכשו הודות לתרומת .
.
תזמורתו של גבי תורג'מן הנעימה את הערב וכל מי שרצה הצטרף לברוך דגני, חבר אף הוא בשכנים-שכנים, לחדר מספרי סיפורים.
החדר שהוכן כחדר אירוח מרוקאי אותנטי משך אליו את המתעניינים בראשיתה של מבשרת ורצה לשמוע על העולים שהגיעו לכאן בשנות החמישים של המאה הקודמת.
פרוייקט שכנים שכנים שפעל בהתנדבות מלאה היווה אטרקציה ומבקרים רבים התעניינו כיצד להצטרף לשורותיו. (ליטל – טלפון 054-2162134)
דברי הברכה מטעם נציג "שכנים שכנים":
אנו נמצאים בעיצומה של חגיגת המימונה – חג שאפיין בעבר את יהדות מרוקו וכיום זהו חג כלל ישראלי.
חג המימונה הפך לחג כלל ישראלי בזכות הלבביות שבו ובזכות קבלת האורחים שכה מאפיינת את החג.
אנו, קבוצת שכנים שכנים, נפגשים אחת לחודש מזה שלוש שנים, שמנו לנו למטרה את קרוב הלבבות בין כל תושבי מבשרת ציון, ותיקים וחדשים, ובני כל העדות השונות ולתרום לשיפור באיכות חיינו בעיר מגורנו.
בחרנו בחג המימונה את הארוע הגדול הראשון שיאחד את תושבי מבשרת ציון על כל גווניה השונים, באירוע משותף שבו נפגשים, מהקסטל וממבשרת, מעין חמד ומרכס חלילים ומשאר שכונותיה של מבשרת ציון במפגש חברתי שסימנו אחדות והנאה.
שמחנו מאוד כשראש המועצה מר אריה שמם הוביל בעקבותיו את כל עובדי המועצה ששיתפו פעולה עם קבוצת "שכנים שכנים", בימים האלה שבהם עובדי המועצה עסוקים באירועים ממלכתיים הצפויים התפנו ובכל מירצם שיתפו עימנו פעולה ותרמו רבות להצלחת האירוע.
אלגרה, חברה בשכנים-שכנים כותבת:
האמת מרגש.
באתי למימונה בלי לדעת כל כך מה לצפות.
לא הייתי בסוד העניינים,בגללי.
הקיצר יאיר -בן זוגי , יובל -בן ה 14, עדי הבת הבכורה , הבעל טוביה ,הנכדה ענוה ואנכי, נכנסנו כמו אורחים,למתנ"ס,לערב מימונה קהילתי .(אפילו המרוקאים לא מכירים שם כזה ).
היה קשה להיכנס, צפוף, מלא אנשים, מלא חיוכים,לא להאמין ,מבשרת.
לאט לאט עברנו את גל המפלטות הראשון והתחלנו לראות "חיילים" גאים במשמרת שכנים שכנים.
כולם עם שמלות מרוקאיות (תחפושת טובה ליום שרוצים לשמחו בו )עם שם אישי ותואר על הג'לאביה .
כאילו סיימנו מסלול,וקיבלנו פתק עם השם והתואר הנכסף"שכנים שכנים".
תוך שניה קיבלתי חיבוקים, נישוקים והעיקר שימחה ענקית מכולכם.
לאחר רגע הילבשו אותי, משהו פצפון ,כיאה לגיזרה החדשה שלי, תוך שתי שניות קיבלתי את התעודה "אלגרה אילוז, שכנים שכנים".
זקפתי חזה ,כיאה למעמד ,חייכתי לכול המבטים שהופנו אלי בזכות השילוט והשמלה המרוקנית וכמובן שהתחלתי לרקוד, הרי זה המוזיקה מהבית המרוקאי שלי .
אלא שהפעם רקדתי עם כורדיה זקנה ועליזה, רקדתי עם אנשים טובים ואשכנזים מהבית כנסת הרפורמי, רקדתי עם חברים מהקבוצה , הקיצר -שיכרון חושים.
לאט לאט ,נרגעתי מהקצב והתחלתי להתבונן ולדבר עם אנשים שאני מכירה ממבשרת.
הם שואלים מה זה שכנים שכנים ואני מסבירה
איך ניתן להצטרף ואני מסבירה
הרגשתי שגרירה,שגרירה לדבר טוב ,לדבר מעולה.
סוף סוף יש לנו הווי שלנו בשכונה -וכולם שמחים.
לאורך כל הערב הסתכלתי על חברי מהקבוצה וידי כולם עסוקות.
מי כשגריר, מי כמארח, מי כצלם, מי כשומר על קשרים עם צמרת השלטון המקומי, מי כמספר סיפורים.
כל אחד עשה מה שהכיי טוב לו ולשכונה.
לאט לאט התחלתי לראות את החברים של הבן הקטן יובל, מגיעים למתנ"ס ,פיהם מלא בדבש, עינהם שוחקות, ליבם מלא רינה -בקיצור הנוער במיטבו חוגג מיומנה כמו שהוריו, הורי הוריו, הורי הורי הוריו-חגגו מימונה -וכל זה קורה במבשרת.
המשכתי להסתובב ואני רואה את בתי הבכורה -עדי ,עומדת ליד המפלטות -ומכינה בעצמה לכול האורחים-מפלטות מעשה ידיה ,כאילו היא נמצאת בבית הוריה ,וכל האורחים ,אורחים שלנו אישית.
מה אגיד לכם ,מימונה כזו עוד לא ראיתי.
לא בביתי , לא בבית הורי ,
נדמה לי שראיתי מרוקאיות זקנות בקהל,יושבות ושוחקות איתי -גם הם בחייהם לא ראו כדבר הזה.
ואז רציתי ללכת הביתה ,פנתה אלי אחת הזקנות הכורדיות ובקשה ממני שאעזור לה לבחור גלאביה שמתאימה לה ,לא בשחור , לא באדום, לא קטן, לא קצר וכו .
מצאתי לה גאלביה כחולה , הלבשתי אותה , חייכתי אליה, והענקתי לה בשמחה גם את השלט שלי משכנים שכנים,מעתה היא נקראה "אלגרה אילוז שכנים שכנים."
הייתם צריכים לראות את האור בעיניה, כאילו סיימה עתה תואר שני בפקלוטה של מבשרת.
הקיצר הלכתי להסיע את המשפחה הביתה ,לחלק לסבתא הפרטית שלנו מפלטה ,מעשי ידי נכדתה , וחזרתי לעזור לסדר חזרה את המתנ"ס.
בכניסה הפעם חיכתה לי אותה כורדיה ,עם הג'אלביה הכחולה ,ועם השלט"אלגרה אילוז שכנים שכנים "ואיזה חיבוק קיבלתי ממנה.
את עבודת איסוף הליכלוך ביצעתי בשמחה , ובאמונה ששימחה כזו אפילו בבית השואבה לא זוכרים .
אסף ליטל עינב-בלעדיכם לא הייתי זוכה לערב כזה .
חברי לקבוצה שכנים שכנים,עשינו צעד קטן לאנושות, נעשה עוד צעדים כאלו, במבשרת השכונה.
אוהבת ומעריכה אלגרה
תודה רבה והמשך מימונה שמחה בברכה תרבחו ותסעדו תבורכו ותהנו
|
