|
לפני ארבע שנים קבלתי שיחה טלפון מנומסת, ומהעבר השני של הקו נשמע קול מהוסס "אפשר לדבר עם דני". "כן עניתי, מי מדברת?","שמי ליטל ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית במבשרת ציון ואני מבקשת לפגוש אותך".
"באיזה עניין אם מותר לי לשאול?"
העניין הוא .. וכאן התחילה שיחה שארכה זמן רב בגלל הצורך לשכנע אותי להצטרף לפרוייקט "שכנים-שכנים" שקרם עור וגידים בימים ההם.
יש להודות על האמת שהמפגש הראשון של "שכנים שכנים" נשמע די מוזר בהתחלה, עוד יותר מוזר היה לשמוע שמי שתשא את הפרוייקט על כתפיה תהיה בחורה צעירה, ליטל משולם שמה, סטודנטית לעבודה סוציאלית, תושבת מבשרת ציון, העושה את העבודה המעשית שלה במחלקת לשירותים חברתיים של מבשרת ציון, ועזר כנגדה אסף עזריאל, שבמשנה מרץ התגייסו לרעיון יוצא מן הכלל, להפגיש בין תושבי מבשרת ציון הטרודים יום יום מי בלימודים ומי בעבודה, מי עם ילדים קטנים ומי עם הורים מתבגרים, כאשר כולם נפגשים הם שוכחים לשעות אחדות את טרדות היום יום ומתפנים לפעילות מהנה שמטרתה לקרב לבבות בין השכנים, שפוגשים אותם בכל מעגלי החיים שלנו, מי בסופר השכונתי, מי בקניות, מי בבית הספר בהם לומדים ילדינו ומי בתחנת האוטובוס.
בדרך כלל נגיד שלום מנומס ונחשוב "אוי, מאיפה אני מכיר אותו"? וזה בדיוק מה שאנו מצפים מהמפגשים של "שכנים שכנים", להכיר את שכננו, לדבר עם הורים נוספים שאנו פוגשים בכל מיני מקומות: בגן הילדים ובגן השעשועים, בבית הספר היסודי ובתיכון, בקניון ובבנק, כך שבעתיד כשנפגוש את שכננו נוכל לדבר על כל העולה ברוחנו ולא כשני זרים העוברים לתומם זה על יד זה.
כדי להפגיש את הקבוצה וכדי לקדם את מטרותיה הוחלט שהמפגשים יהיו בצורת סדנאות.
הסדנא הראשונה הייתה סדנת שוקולד, וכי מי אינו אוהב שוקולד?
והנה, לאחר הבום הגדול של סדנת השוקולד שהצליחה מעל לכל המשוער, גם פעילות מהנה וגם פעילות מיוחדת שבה באים לידי ביטוי הכישורים של המשתתפים, מי באפיה ומי ביצירת אמנות בשוקולד.
אבל, נודה על האמת, חשבנו שפעילות אחת נחמדה מה אפשר לעשות בסדנא שניה? ואיך נוכל להגיע לרמה זו בסדנא שניה?
אולם נכונה לנו הפתעה יוצאת מן הכלל, הסדנא השניה – סדנת פסיכודרמה סחפה את כל משתתפיה כארבעים במספר, הסדנא גרמה לכל המשתתפים לרצות לחוש את שכניהם וללמוד עליהם יותר, לאחר חילופי תפקיד, בו כל משתתף הציג את עצמו לשכנו והתבקש להכנס לדמותו של השכן וכך להציג את שכנו לאדם שלישי כאילו הוא היה המציג , דבר זה עורר גלי צחוק בין המשתתפים כי כל אחד זכר דברים אחרים על שכנו והעביר מידע שונה ממה שהוא קיבל.
עם סיום הערב המשתתפים בחרו נושאים שהועלו על הכתב, והמנחה, תושבת מבשרת ציון, צעירה בשם
הילה קוויתי, בוגרת בית הספר "הראל", צירפה נושאים שונים ולכל קבוצה נתנה להמחיז את הנושא, התוצאה הייתה יוצאת מן הכלל, ניתן היה לקרוא לפעילות זו הכר את המומחה, כי כל משתתף, הסתבר, היה מומחה בנושא מיוחד. מי בחיקויים ומי כמספר סיפורים, מי כמספר בדיחות ומי כשחקן על הבמה.
את ההצגה גנב יאיר רומח, מיודענו, שסיפר בצורה מנוסה על ימיה הראשונים של מבשרת ועל הקשר (או יותר נכון) אי הקשר בין חלקיה של מבשרת ציון המצויים משני עבריו של גשר "הראל".
סיפורים נוספים שסיפרו על ימיה הראשונים של מבשרת ציון הגיעו אלינו מברוך דגני, העובד שנים רבות כמורה לשל"ח במבשרת ציון, ברוך נולד בצד אחד של הגשר וחי עד עצם היום גר בצידו השני.
אלי יוניין גם הוא תושב ותיק סיפר על הסיבה ששם משפחת אביו שונה משם משפחת דודו (אחי אביו) בגלל שהקולט לא יכל להבחין בצליל השם של שני האחים.
לאחר הסדנאות הגיע תיאטרון הפלייבק , אומנם חלפו מעל שנתיים מאז הנסיעה לתל אביב לתיאטרון, אבל, אני חש שזה קרה רק לפני חודשיים, במפגש הזה הכרתי עוד חברים וחברות לקבוצה.
את רחל כהן ואת חגי שניר-אגמון, את מנוחה בן-נון ואת אלגרה אילוז ובעלה יאיר, את איסלה קישקווי ואת יפה כרמל ובעלה יענקל'ה את זהבית אורלב. כל אחד הגיע לקבוצה במטרה להכיר את שכניו ואת בני הישוב שבו הם גרים.
תיאטרון הפלייבק, שספק רב אם הייתי שומע עליו, התברר כמקום שבו כל אחד יכול לדבר על רגשותיו ויכול להתחבר לשכניו סיפק לנו רקע יוצא מן הכלל להתחבר לחברי הקבוצה.
המפגשים שהיו אחת לחודש היו תקופה יפה עבורי, תקופה שבה פגשתי את שכניי מעבר לרחוב הפכו למעניינים יותר ויותר, והם כללו טיולים, מדורת ל"ג בעומר, מסיבות ט"ו בשבט, חנוכה, פורים ועוד היד נטויה.
כל זוג חברים הכין תוכנית מיוחדת, כראות עיניו, שהועברה לשאר הקבוצה. כך ז'ולייט צופי ורחל באום העבירו ערב מענג במפגש בסוכה שלווה בשירה בציבור כשחברה נוספת ב"שכנים-שכנים", יעל דול, נגנה בפסנתר.
נחמה יוניין ויהודית פנירי העשירו את ידיעותינו בנושאי יהדות וזיוה גולדשמיט ודליה עובדיהו לימדו אותנו פרק בידיעת הארץ ובמשחק.
לפני חודשים אחדים החלטנו לקיים ארוע גדול שבו יבואו לידי ביטוי היכולות וההרכב המגוון של "שכנים-שכנים" לטובת היישוב, לאחר התייעצות בין חברי הקבוצה הוחלט לקיים את המימונה ולצורך כך נקבע צוות מוביל שיוציא לפועל את התוכנית.
לטובת הפרוייקט, השאילה ורדה בן-חורין, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים סטודנטית נוספת העונה לשם עינב גונן, עינב, צעירה ותוססת התחתנה לפני זמן קצר, ובמשנה מרץ וללא ליאות דחפה את פרוייקט המימונה, וברגעים שכולם הרימו ידיים, היא הפיחה חיים בקבוצה.
הצוות שכלל את עינב, חנן רפיעי, פרידה מזרחי וכותב שורות אלו, נפגש פעמים רבות ורתם לעזרתו את המועצה המקומית מבשרת ציון שהקציבה לפעולה סכום כסף נאה, את המתנ"ס בקסטל (מתו"ק) ואת יורם ששון מנהל מתו"ק שלאור נסיונו הרב מונה למנהל הארוע.
סיוע של תנועת "ביחד", סופר אופיר שבצומת המעוזים וזמן מבשרת השלימו את התקציב של המועצה.
דוד שרביט מזכיר המועצה ויאיר רומח מנהל מחלקת החינוך שהתלהבו מהרעיון רתמו לפרוייקט את ראש המועצה אריה שמם, שהורה במפורש להגיש כל עזרה וסיוע כדי לקדם את הארוע.
הרעיון מאחורי חגיגת המימונה המשותפת הוא, שתושבי מבשרת מזמינים את תושבי הקסטל לאירוע משותף, בו מתערבבים תושבי מבשרת ציון בינם לבין עצמם, בתהליך המסמל את האינטגרציה שעברה על הישוב מיום הקמתו, והיחס למימונה לא היה כאל חג שבו אוכלים מופלטה ושותים תה אלא, יש לו ערכים רבים שעליהם נשים את הדגש ולשם כך כל התושבים מוזמנים לקפוץ לביקור עם צאת חג הפסח ביום 05.04.10 בשעה 21.00 ואילך, במתנ"ס של הקסטל ממול לבניין המועצה המקומית, מבשרת ציון
|
